בעל עסק לגיטימי מנהל חשבון בסניף בנק. במסגרת הפעילות העסקית השוטפת, נכנס לחשבון הבנק באמצעות העברה בנקאית מחו"ל סכום כסף משמעותי לו ציפה בעל העסק זה זמן רב. מדובר על עסקה שהושקעו בה משאבים רבים וקיומו של העסק תלוי בה.
מטרת הכספים הינה עמידה בהתחייבויות שונות בפני ספקים, עובדים, משקיעים, רשויות המדינה. הבנק הודיע כי הוא מסרב לאפשר למשוך את הכסף, הואיל והעברה בנקאית זו אינה עולה בקנה אחד עם הפעילות הרגילה בחשבון הבנק של העסק. עובדה זאת מתריעה על יסוד סביר להניח שמדובר בפעילות הקשורה להלבנת הון.

לפי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) – על תאגיד בנקאי חלה חובה לתת שירותים בנקאיים מסוימים לכל המעוניין. אולם כשקיימת סיבה סבירה, רשאי תאגיד בנקאי לסרב להעניק את השירותים. החוק לא קובע מתי 'סירוב' יחשב ל'סביר'. השאלה היא מתי התנהלות או פעילות בחשבון של לקוח תהווה סיבה סבירה לסירוב לפתיחת חשבון או ניהולו.

הנטל להוכחת סבירות הסירוב מוטל על הבנק, בדומה להליך מנהלי, כאשר עליו להצביע על פעולות ומעשים, שמבססים את קיומו של חשש ממשי להתנהלות בלתי תקינה.

התנהלות בלתי תקינה, תתכן עקב חוסר שיתוף פעולה של הלקוח עם דרישות הבנק, או התקיימותו של יסוד סביר להניח, כי התקיימה פעולה בחשבון, הקשורה להלבנת הון או למימון טרור.

החוק בישראל מחייב את הבנקים בהקפדה יתרה במסגרת המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור. במקרים בהם התרשל הבנק במילוי תפקידו, בבקרה או בדיווח הנוגעים להתנהלות מחשידה מצד לקוחות – חשוף הבנק לעיצומים כספיים וקנסות מצידה של המדינה.

כתוצאה מכך, פעמים רבות נוקטים הבנקים במדיניות מתגוננת, ומעדיפים לדחות לקוחות או לסגור חשבונות, כאשר מדובר בלקוח בעל התנהלות מורכבת מהרגיל. תופעה זו מוכרת בשם 'DE-RISKING' והיא מובילה פעמים רבות לפגיעה בלקוחות נורמטיביים על לא עוול בכפם.

משרדנו מלווה, מייעץ ומייצג בבתי משפט במקרים בהם לקוחות נתקלים בהערמת קשיים מצד הבנקים, בכל הנוגע לפתיחת חשבון וניהולו, לרבות טיפול בבקשות לקבלת או העברת כספים המסורבות על יד הבנקים.