לאחר למעלה משבעים שנים, שלוו בביקורת מתמשכת מצד גורמים רבים על הדין הקיים ביחס לעבירות המתה, נפל דבר במשפט הישראלי עם תיקונו של חוק העונשין בשנת 2019 והחלת ה'רפורמה בעבירות ההמתה'.

עיקרה של הרפורמה, טמון בסיווגן מחדש של עבירות ההמתה וקביעת מדרג חדש ביניהן. עבירות ההריגה והרצח ה'ישנות' הוחלפו בעבירות הבאות:

רצח בנסיבות מחמירות – נקבע כי בהתקיימותן של נסיבות מסוימות (לדוגמה: תכנון מוקדם, תוך ביצוע עבירה אחרת, ממניעי גזענות או במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה או טרור), הופכת גרימת מוות בכוונה או באדישות לעבירה בעלת חומרה יתרה, שעונשה מאסר עולם חובה.

בעבירה זו קיים 'פתח מילוט'. בית המשפט רשאי, אם סבר שהמעשה לא מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח הבסיסית.

רצח בסיסי – גרימת מוות של אדם, בכוונה או באדישות, ללא התקיימותן של נסיבות מחמירות, כאשר העונש במקרה זה הוא מאסר עולם כעונש מרבי, שאינו חובה, או קצבה של עונש מאסר העולם בשנים, ועד שלושים שנות מאסר.

המתה בנסיבות של אחריות מופחתת – בעבירה זו נכללים המתה לאחר קנטור, המתה במצב של הפרעה נפשית חמורה, המתה תוך חריגה מועטה מהגנה עצמית. צורך וכורח ומקרים בהם הדין קובע יסוד נפשי של אדישות (כך לדוגמה במצב של שכרות). העונש בצד המתה בנסיבות אלו הוא עשרים שנות מאסר. בנוסף, עבירה זו כוללת המתה עקב מצוקה נפשית, התעללות חמורה או מתמשכת בבן משפחה, שהעונש בצדה הוא חמש־עשרה שנות מאסר.

המתה בקלות דעת – התיקון יצר אבחנה חדשנית בתוך מושג הפזיזות, בין אדישות ובין קלות דעת. מקרים של המתה באדישות נכללים בעבירות הרצח, רצח בנסיבות מחמירות והמתה בנסיבות של אחריות מופחתת. מקרים של המתה בקלות דעת (יסוד נפשי מופחת), זכו לקטגוריה נפרדת שהעונש בצדה שתיים־עשרה שנות מאסר.