סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי מקנה לחשוד זכות לקבל הודעה בדבר העברת חומר חקירה בעניינו לרשות תביעה, ובדבר הזכות להגיש טיעונים, במסגרת בקשה מנומקת, כדי להימנע מהגשת כתב אישום נגדו, או מהגשת אישום בעבירה מסוימת.

זכות זו קיימת בעבירות פשע בלבד (עבירה שהעונש לצידה עולה על שלוש שנות מאסר) וכאשר כתב האישום לא הוגש תוך כדי מעצר (אז אין חובה לקיים שימוע).

לצד הוראת סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי, קיימת הנחיית פרקליט המדינה שמספרה 14.21, המסדירה ומאגדת הנחיות ונהלים העוסקים בשלבים השונים הרלוונטיים להליך השימוע.

לפני השימוע נמסר לחשוד כתב חשדות (המזכיר במידת מה כתב אישום) ועיקר חומר הראיות. בעוד שלא מוטלת על הרשויות חובה לקיים שימוע בעל פה, הניסיון מלמד כי שימוע בדרך זו יעיל משמעותית מאשר שימוע בכתב ויש לעמוד על כך. 

זאת ועוד, אין לקבל כתורה מסיני את "עיקר חומר הראיות" שנמסר על ידי הרשויות ככזה, ובהחלט ייתכן כי ישנם חומרי חקירה רלוונטיים ומשמעותיים שלא נמסרו ויש לעמוד על כך שגם אלו יועמדו לעיון החשוד.

אחת השאלות המשמעותיות בקשר לשימוע היא השאלה האם נכון בכל מקרה ומקרה לקיים שימוע טרם הגשת כתב אישום. להליך השימוע יתרונות וחסרונות ויש לשקול היטב האם נכון להשתמש בזכות לשימוע.

ככלל, ניתן לומר כי שימוע יהיה אפקטיבי ועשוי לחסוך הליך משפטי מיותר, מקום בו אין בראיות שבידי התביעה להוכיח מעבר לספק סביר את המיוחס לחשוד, או שפרשנות משפטית אחרת אפשרית גם היא, ועל כן מתעורר ספק בקשר ליכולת התביעה להוכיח המיוחס לחשוד בבית המשפט.

מנגד, נוכח הנחיית פרקליט המדינה, ממנה עולה במפורש כי התביעה רשאית לעשות שימוש בכל מידע שיעלה במהלך השימוע, לרבות להורות על השלמת חקירה, תוך שימוש בדברים שעלו בשימוע כבסיס להשלמת החקירה, ייתכנו מקרים בהם עדיף להימנע משימוע ונכון יהיה "לשמור את הקלפים קרוב לחזה".

בשל ההשלכות המשמעותיות של קבלת ההחלטה על המשך ההליך הפלילי, אנו ממליצים להתייעץ  עם עורך דין בעל ניסיון משמעותי בהליכי שימוע וזאת לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות.